"פריחה" בשרב

כסלו, החורף אמור כבר להיות פה אך אנו מרגישים היטב את שלהי הקיץ.
חם בימים, קריר בלילות וגשם עוד אין.

כך, שמפליא לראות בצידי הדרכים פרחים סגולים ובהירים המשתקפים בשמש. מי שיוצא מהכפר בבוקר ופניו מזרחה אל מול השמש העולה, לא יכול שלא להבחין בצבע הסגול ארגמני בראשי שיחים ירוקים כשלצידם שיחים דומים הבוהקים בלבן. כך בערב כשפנינו אל היישוב ואל השמש השוקעת העין לא יכולה שלא להמשך אל הצבעים הנהדרים.

אז מה הסיפור?

זהו יפרוק המדבר ששופע כעת לא פריחה כי אם פירות. פירות פרחוניים תשאלו? צמח היפרוק נמנה על משפחת הסלקיים ולמשפחה זו יש לחלק מהסוגים מבנה פרי בו הזרע נמצא במרכז ובהיקף נמצאות כנפיים קרומיות המסייעות בהפצה (ע"י הרוח). הפריחה עצמה למרבה הפלא, כלל לא בולטת.



בצילום: כנפיים קרומיות המלוות את הפרי. הפרי עצמו לא נראה בצילום. ברקע פירות חמדה בהירים.


בני משפחה נוספים הם סלק כמובן וכף אווז שאנו מכנים את אחד המינים "קינואה" ועוד. רבים מבני המשפחה הם צמחי מדבר ומכאן נובע שמם של רבים מבני הסוג, כמו מלוח, מלחית, חמדה (צורת נוף מדברית) ועוד.
השמות הם ביטוי לבית הגידול של המין לדוגמא, לטעם העלים או לצורה החיצונית של הצמח. השם יפרוק מבטא את צורתו המיוחדת של הצמח, אשר ענפיו בנויים פרקים פרקים ומסגלים אותו לחיי מדבר. בעונה גשומה הצמח יגדל ויוסיף פרקים אך בעונות יבשות או במצב בו אין מים זמינים להחזיק את כל הצמח בחיים, הוא מסוגל לייבש פרקים ולנתק אותם מגוף הצמח. כך היפרוק יכול לקטון או לגדול ע"י הוספה או החסרה של פרקים בהתאם למצב בו הוא נמצא.

מי שיתאמץ להבחין יגלה בשטח שלאותו מין, יפרוק המדבר, יש משרעת רחבה של מופעי צבע. מסגול וארגמן דרך ורדרד ללבן ירקרק. (ויש אצלנו עוד מיני יפרוק).
וכדי להוסיף לחגיגה, בשדות הלס מסביב ישנם "פירות פרחוניים" גם לחמדה והם מופיעים בגוון צהוב חום. אם מתקרבים רואים שגם החמדה בעלת פרקים אך הרבה יותר דקים לעומת היפרוק.




חמדת המדבר בחזית ויפרוק המדבר ברקע.


נו, שירד כבר גשם!

קיפוד חולות

והשבוע- קיפוד חולות
אצלנו בחצר מסתובבים להם עם ערב קיפודי חולות.
זהו הקיפוד הנפוץ באזורנו ובאופן לא אובייקטיבי, החמוד מבין 3 מיני הקיפודים בארץ.

מלבד קיפוד החולות, מצויים בארץ גם הקיפוד המצוי במרכז ובצפון (באר שבע נחשבת לצורך העניין דרום המרכז) וקיפוד מדברי הנמצא בנגב ובערבה.
תפוצת שלושת הקיפודים חופפת באזור באר שבע , חפיפה זו היא מאוד מיוחדת בקנה מידה עולמי:
הקיפוד המצוי מגיע לגבול הדרומי של תפוצתו העולמית (לאחרונה נצפה גם בשדה בוקר, שמו הלטיני הוא קיפוד אירופי), קיפוד המדבר הגיע צפונה עד אלינו ממדבריות אפריקה ומחצי האי ערב (הוא מכונה קיפוד אתיופי) בעוד תפוצתו של קיפוד החולות רחבה – מלוב באפריקה עד רוסיה במזרח.
הקיפודים נמנים על מחלקת היונקים , בתוך סדרת אוכלי החרקים (יחד עם החדפים). הדורבנים לעומתם, אשר חולקים איתם מאפיינים דומים , נמנים על סדרה אחרת במחלקת היונקים – סדרת המכרסמים (קרובים של העכבר מהפעם שעברה!).
הקוצים הם גלגול של שערות והקיפוד נולד איתם, אז הם כמובן רכים כדי שיוכלו "לצאת חלק" בלי להכאיב לאמא.

בעת סכנה הקיפוד מתכדרר בעזרת שריר אורך הנמצא בצידי הגוף וכך הוא מוגן מפני פגיעות וטורפים. בכל זאת, יש לו מס' אויבים טבעיים כשבראשם עומד האוח, דורס הלילה הגדול בארץ. לא פעם ראיתי קיפוד שנאכל ע"י אוח ללא בעיה תוך השארת הקוצים כקליפת אבטיח. אגב, בגדר ההיקפית של הישוב מצאתי קיפוד אכול כך, מה שמצביע על נוכחות אוחים בשטח.

בעיה נוספת בטקטיקה זו היא התגובה הטבעית להתקפדות כאשר הם רואים מולם רכב מגיע וכך חשופים לסכנת דריסה. מה לעשות, האבולוציה קצת נשארה מאחור כשהאדם נכנס לתמונה...

ביישוב קיפודי החולות נפוצים והם האחראיים לחיסול המקקים, העקרבים ואף נחשים קטנים.
קיפוד החולות בעל אוזניים גדולות מאוד, צידי גופו ופניו בהירים, רגליו ארוכות וריצתו מהירה. לעומתו קיפוד המדבר בעל מסכה כהה על פניו ואם מישהו נתקל בו, אשמח לדיווח.

שבת שלום, משפחת אהרן.