תגלית ברתמים! בור מים נבטי נחשף מתחת ליסודות המקווה.

במהלך עבודות תשתית להנחת יסודות למקווה ההולך ונבנה, נחשף בור מים נבטי עתיק שהיה נסתר כנראה זה מאות שנים.

קידוח היסודות פרץ פתח בתקרת בור המים ולאחר נסיונות הידחקות וכניסה אליו דרך מרווח צר שהצלחנו להרחיב, חשפנו בור גדול חצוב ומסותת, בעל עמוד תמך מרכזי.

(אפשר ללחוץ להגדלה).

הבור גדול כ 14 מטרים אורך ו 9 מטרים ברוחב. במהלך חציבת היסודות העובדים יצקו אל תוך הבור 4 עמודי תמך מבטון. עמוד התמך המרכזי הוא זה שהחזיק את התקרה לבל תקרוס.

הבור עצמו מלא ברובו בחול שחדר דרך פתח הבור המרכזי שנחסם בחול בעצמו וההערכה היא שקרקעית הבור היא בעומק של כמטר וחצי-שניים מתחת לגובה הנוכחי. על קירות הבור אפשר לראות  את סימני החציבה המקוריים, גומחה להנחת נר בדופן הקיר וכן חציבה היוצרת טבעת אבן בקיר שניתן לקשור אליה חבל.

בורות מים רבים מהתקופה הנבטית (לפני כ 1500-2000 שנים) פזורים במרחב הנגב והם אחד הגורמים העיקריים שנתנו לנבטים את היתרון והאפשרות לחיות ולהתקיים במדבר ואף לעסוק בחקלאות באזורים צחיחים.

הבורות היו פזורים סמוך לערים ולאורך דרך הבשמים הידועה שנמשכה מערב ועבר הירדן (פטרה למשל) דרך הערבה אל עבדת, ממשית, חלוצה ורחובות בנגב (העיר השכנה שלנו בעבר הרחוק) אל חופי עזה והים התיכון. משם הסחורות היקרות הועברו באניות אל אירופה ואפריקה.

אנחנו מקווים שבניית המקווה לא תתעכב מצד אחד ומן הצד השני, שהמציאה הנהדרת הזו תישמר כערך טבע ישובי גם לעתיד.

תודה לאביעד על רוח הקרב והנחישות, לחנן על ההתלהבות והרעיונות ליזמות בעתיד, לליאור שנכנס התלהב והבטיח לשמור על הנכס, לתמיר על המידע החשוב והעזרה ולנעמה שירדה וצילמה.

הזאב יטרוף אתכם....

סתם!!!

נכון, יש לנו זאבה בישוב.

צעירה, דינמית ותוססת.

אבל - היא לא חולה, היא לא מנסה לאכול את הרצים בשביל ההיקפי, גם בלילה. תשאלו את יהודה ובני וגם את תמר ארקין... וזו לא היא שגונבת לכם את הסנדלים שהשארתם מחוץ לדלת בלילה. אז אל תאשימו אותה.

נכון, היא ידידותית, אולי קצת יותר מדי לחלקנו, אך אין מה לדאוג.

אנחנו כבר רגילים לראות שועלים מרגישים פה חופשי ומסתובבים פה בנחת ליד הבתים, אבל זאב?

הזאבה בישוב היא מתבגרת יפיפייה שמסתובבת בגפה והגיעה לישוב כנראה מקבוצת זאבים מהאזור. היא סקרנית ומתקרבת לעתים, אך בקריאת "קישטה" היא בורחת על נפשה. הזאבים בארץ קטנים מהזאבים הגדולים באירופה ואמריקה שרגילים לראות בסרטים ושכל כך מפחידים אותנו מהם.  צריך לדעת- בארץ כמעט ולא ידועים מקרי תקיפה של זאבים והמקרים הבודדים שהתרחשו היו של זאבים חולי כלבת. מה שלא מבדיל אותם מכלבים ושועלים כמו גם מחולדות ועכברים... ושוב, הזאבה שנצפתה לא חולה ונראית בריאה מאוד וחיונית.

אז מה היא עושה פה ולמה היא ידידותית?

ההתנהגות יוצאת הדופן יכולה להיות מוסברת בכך שהיא עדיין מאוד צעירה ועדיין עם רוח השובבות האופייני לגורים ומתבגרים. אפשרות אחרת היא שהיא גדלה בסמוך לבני אדם ולא למדה לפחד מהם.

מה אפשר לעשות?

אפשר לעשות, השאלה היא אם צריך. זאבים הם חלק מהנוף בנגב וזו גאווה גדולה לישוב שהטבע מסביבנו מפנק אותנו בהפתעות ואנחנו בתמורה צריכים לשמור עליו.

ועדיין, זה יכול להיות מפחיד גם אם לא מסוכן - לכן, דיברתי עם פקח רשות הטבע והגנים האזורי (שעוד היה גר כאן בשכונת ה 76 מ"ר עד לפני שנתיים). הוא שמח על התצפית מצד אחד ומצד שני נחרד לשמוע שהיא ידידותית שמא תיפגע על ידי בני אדם מפאת פחד התושבים או שכנינו מסביב. בימים הקרובים הוא יגיע עם ציוד כדי להפחיד אותה ע"מ שתלמד שכדאי ועדיף לה לטובתה להתרחק מסביבת בני אדם. 

זאבים בארץ.

אוכלוסיית הזאבים בארץ מתאוששת יפה מאוד ב 20 שנים האחרונות לאחר שהזאבים כמעט ונעלמו מנוף הארץ לאחר ציד והרעלות רבות. ישנם מס' תתי מינים בארץ שמייצגים את האוכלוסיות הגאוגרפיות השונות. אוכלוסיה גדולה ישנה בגולן, יש אוכלוסיה בערבה, בנגב ובשפלת יהודה. עוד אוכלוסיות זאבים ישנם באיזור הגלבוע ומערבה. ועוד ועוד.

כפי שידוע, הזאב הוא אבי הכלב על כל גזעיו מהדני הענק ועד הפינצ'ר והצ'יואואה וכולם נמנים על אותו מין ביולוגי (יכולים להתרבות זה עם זה ולהעמיד צאצאים פוריים). מחקרים אחרונים מחזקים את ההשערה המקובלת שהכלב בוית מהזאב בארצות המזרח התיכון בעבר הרחוק של האדם.

העליתי לכאן צילום וידאו קצר של הזאבה "משחקת" וסקרנית.

כאן אפשר לראות תמונות מהיפות ביותר שראיתי של זאבי הנגב בתחנת האכלה לנשרים כאן קרוב אלינו בעבדת סמוך לשדה בוקר. בקישור המצורף צילם יורם שפירר. 

תודה למדווחים הראשונים איתמר גרינוולד ומשה קרסנר ולכל שאר החבר'ה המעדכנים רצוף.

שלמי.

שועל שועל

רציתם לבוא לגור במדבר - יש הפתעות!

שועל משוטט בשבילי הישוב ומחפש את שרידי העוגה הלא מוצלחת שילד הפיל בקידוש של שבת בבוקר.

שועל אחד מחבב את התרנגולות בלולים דווקא ושועל אחר בורח מכלב גדול שובב ושחור.

שועל שנהנה לטייל לעת ערב נעים בשבילי הישוב הירוקים ואחד שמסתקרן מעיזה קטנה וחמודה ומתקרב לרחרח מה הסיפור שלה.

בארץ יש לנו שלושה מיני שועלים.

שועל מצוי שתפוצתו בכל הארץ, כולל אצלנו בחצר.

שועל הנגב = שועל חולות הנמצא בחולות הנגב - בערבה, בסיני וסיכויים טובים שהוא נמצא גם אצלנו באזור. שועל זה נדיר יחסית.

שועל צוקים - גם הוא נמצא במדבר אך בבית גידול ספציפי, מצוקים וסלעים במדרונות תלולים במדבר. למשל בצוקים שיורדים אל ים המלח, בערבה וגם בהר הנגב. גם שועל זה נדיר יחסית ונמצא לראשונה בארץ רק בתחילת שנות ה-80. עד אז היה ידוע רק מאזור אירן-אפגניסטן והאזור.

השועל הוא בעל חיים טריטוריאלי שחי בזוגות ובעונת הרביה במשפחות של עד מס' פרטים. לעיתים ניתן למצוא מערכת מחילות מפותחת של משפחה גדולה כמו שאפרת נויהאוס מצאה, (או שוורץ אם תשאלו אותו) אצלנו בתוך הישוב.

השועלים נחשבים כאוכלי כל, מזונם מורכב מירקות ומפירות העונה - כן, האגדות עם הכרם וכו' נכונות. לא פעם מצאתי חרצני ענבים בגללי שועלים ושרידי פירות נוספים. הם גם טורפים מכרסמים (וזה עוזר לנו לדלל את הפסמונים-> פחות זבובי חול -> פחות שושנת יריחו) , ציפורים וחרקים.

בלילות רומנטיים אפשר לשמוע את נביחתו הצרודה של השועל קורא לזוגתו או מנסה לשמור על תחום המחיה שלו ליד הבית של גרינוולד.

עם פודרה (העז הקטנה) יצאתי לטיול של ערב ושועל סקרן הביט בנו, ירד מתלולית התצפית שלו, עשה סיבוב קטן ובא לשבת מצדנו השני קרוב קרוב. כל זה כדי שהרוח תנשוב לכיוונו במיקום החדש ושיוכל לחקור ולתהות על קנקן שני המוזרים כמו שצריך.

את תקציר המפגש הנהדר אני מצרף בקישור - שועלים.

בברכת - הווי ראש לשועלים.

משפחת אהרן.

ועוד מילה - לכל מי ששאל האם שועל ידידותי זה מסוכן, אם צריך להזהר וכו'.

נכון ששועלים הם בין היונקים שנמצאים בסיכון להיות נשאי כלבת ולהדביק חיות בית או לנשוך. אך שועל כזה, לרוב יראה סימני מחלה ויהיה תוקפני באופן מיוחד (בשלב התפרצות המחלה).

לגבי שועלים בישוב - למיטב ידיעתי ואף לאחר בירור עם משרד הבריאות, מחלת הכלבת לא פעילה בדרום מזה שנים רבות והיא מופיעה באופן אקראי ונדיר בגולן ובגליל. מלבד זאת, הסיכוי ששועל לא חולה יבוא ויתקרב לכדי מגע צמוד (יותר מהשיטוטים על השבילים במרחק כמה מטרים) עם בני אדם הוא נמוך אף הוא.

על כן - כל מי שמתגנב אחרי שועלים בלילה ועושה תצפיות התנהגות עליהם, יכול להמשיך ולהתענג על זמן איכות.

כוח אפור

השבוע זכות התצפית שמורה לליאור נחמה, שזכה לראות "לטאת ענק" רצה וחוצה את הכביש מולו. הדיווח על הלטאה שעונה לשם כוח אפור זירז אותי לכתוב עליה קצת שנכיר אותה קצת יותר מקרוב. כן, לא חייבים מקרוב מדי, אפשר גם דרך המסך בלבד.

כוח אפור הינה הלטאה הגדולה ביותר בארץ ויכולה להגיע לאורך של כ - 1.5 מ'.

אנחנו כידוע נמצאים בנגב הצפון מערבי כאשר המיקום הגאוגרפי מזמן אלינו בעלי חיים וצמחים ממדבריות הסהרה באפריקה ומסיני. תפוצת הכח האפור מכסה את המדבריות האלה ומגיעה גם לאזורים היובשניים באסיה.

אצלנו בארץ הכוח האפור, שהוא המין היחיד במשפחתו שמופיע אצלנו מצוי בנגב ובערבה ועולה בשתי שלוחות ארוכות צפונה, אחת בעמק ים המלח אל בקעת הירדן ושלוחה נוספת באזורנו, דרך הנגב הצפון מערבי אל חולות מישור החוף. בעבר היו תצפיות לא מעטות שלו בחולות פלמחים וחולון וכיום כל מה שאנחנו מצליחים לראות שם אם בכלל אלה רק עקבות מעטות. כיום הכוח נחשב ככמעט נכחד ממישור החוף. במשך שיטוטים רבים בחולות פלמחים וניצנים בשנים האחרונות לא הצלחתי למצוא כוח אפור בחולות מישור החוף, בכל פעם, מה שזכיתי לו היו רק עקבות פעילות פה ושם.

מה שמשמח, שבנגב האוכלוסייה עדיין יציבה ומדי פעם זוכים לתצפית על היצור המופלא הזה.

בשנה שעברה בניצנה, במחקר על מכרסמים וזוחלים בחולות ניצנה, רץ לפנינו כח אפור בוגר, והצלחנו להגיע אליו ולצלם אותו. בריצה אין סיכוי להדביק אותו מרוב המהירות העצומה בה הוא מתקדם, הוא נעצר במחילה לא עמוקה מתחת לשיח רותם מה שאיפשר לנו להתקרב ולצלם.

במעקב אחרי פרטים שסומנו נמצא שהכוח משוטט במהלך היום עד כ- 10 ק"מ בעת שהוא מחפש אחר אוכל - ביצים ואפרוחים, מכרסמים, לטאות אחרות ועוד.

הכוח מעביר את החורף בתרדמה ומתעורר באביב כשעולות הטמפרטורות. הוא פעיל ביום להבדיל מחלק מהזוחלים שיוצאים רק בלילה.

לכוח ישנו זנב ארוך ושיניים חדות וחזקות, אלה, יחד עם טופריו הארוכים והחדים משמשים כמכשירי טרף והגנה.

הכוח האפור לא מסוכן לבני אדם כלל, אלא אם החלטת לתפוס אותו ביד, אז תחטוף נשיכה לא נעימה.

הכוחים הגדולים באפריקה יכולים לשחות ולצלול, וישנו מין שנקרא "דרקון קומודו" - הוא הכוח הענק, הלטאה הגדולה בעולם המגיעה ל 3 מ' אורך ועד לכ 150 ק"ג.

סוסי רתמים

איכשהו, אנחנו יושבים במקום טוב. אפילו קצת באמצע.
רתמים ממוקמת בסמוך לצירי אורך ורוחב ראשיים בנגב, שבעבר היוו את דרכי המסחר הראשיות בין היבשות השונות. בין אפריקה וערב אל אירופה. דרך הבשמים הידועה שתחילתה בקצה הדרומי של ערב הסעודית עברה דרך פטרה, ירדה לערבה ומשם טיפסה להר הנגב. בסמוך אלינו המשיכה דרך חלוצה והלאה לחופי עזה. משם דרכם של הבשמים והתבלינים היקרים היתה קצרה באוניות אל מרכז האימפריה הרומית ואל אירופה כולה. דרך חשובה נוספת שהצטלבה עם הקודמת היא "דרך שור" שהובילה ממצרים דרך ניצנה-חלוצה-באר שבע ומשם דרך חברון לירושלים. בדרך שור מצא המלאך את הגר המשולחת ליד עין המים.
כך, שלא פלא שישנם בשטח שרידי חקלאות שהיתה מפותחת מאוד בעבר ושרידי ערים עתיקות.






כיום מקובל שרוב ערי הנבטים בנגב פרחו דווקא בתקופה הרומית-ביזנטית (לאחר שקיעת הממלכה הנבטית).

הפעם, פה קרוב, במרחק 3.5 ק"מ בקו אוירי - שוכנת לה מערה.
אך זו, מערה שונה ומיוחדת.
המערה נקראת בשם מערת האורווה וכבר ניתן ללמוד שלא למגורים היא התייחדה אלא לגידול סוסים.




תסלח לי ידידתנו הסמוראית. בחיי שלא התכוונתי לדגמן אותה.


כמעט בכל איזכורי המערה (ואין הרבה, תודה לעמנואל רוטשילד על מקור נוסף) מופיע שהיא קשה לאיתור. המבנה הטופוגרפי של השטח שאינו מהקלים לניווט, מחפורות צבא באזור שמגיעות ממש צמוד למערה עצמה ומיקומה הטופוגרפי על צלע גבעה טבעית, מקשים על איתורה. המבנה הייחודי שלה, מסדרון שנחצב בשולי הגבעה אל בטן הקרטון, מעלים את הפתח אם אינך עומד ממש מולה.

מה שמרתק בסיפור המערה הוא שהיא לא הייתה ידועה עד לאחר מלחמת המפרץ בשנת 91'.
מה קרה אז?
משפחות הבדואים בסביבה השתמשו במערות ובורות מים שונים במרחב כחדרים אטומים. פתחם נחסם ביריעות ניילון וכך גם תושבי הפזורה הרגישו בטוחים. לכמה משפחות בדואים מאזור רביבים-רתמים לא הייתה מערה זמינה ולהם, שדבר המערה היה ידוע, היתה אפשרות לחשוף אותה מחדש. המערה הייתה חסומה לחלוטין בחולות נודדים שנשפכו פנימה וחסמו את הפתח. לאחר ניקוי היא היתה שמישה כחדר אטום.


ניתן לראות כי בשתי התמונות האחרונות פתח המערה כמעט וחסום בחול, צריך לכרוע על 4 כדי להכנס. בתמונה מעל רואים את שפוכת החול מפתח המערה פנימה (משמאל). חבר שהיה במערה לפני כשנה סיפר שנכנס אליה בקומה זקופה, כזו שגם סוס יכול להכנס בהליכה ...


המערה בנויה משני אגפים נפרדים והכניסה היא משני פתחים שונים. הפתח השמאלי הוא לאורווה עצמה, בה ישנו חלל גדול המחולק ע"י קיר תמך לשני חדרים. חדר כניסה שהוא גדול יותר (6X6) ובו שוקת חצובה, משמאל, חצובים בקיר התמך פתח כניסה ו-4 חלונות שבסיסם עמוק ומשמש כאבוס. בכל דופן חלון ישנו חור חצוב בסלע לקשירת הסוסים.





חלון אבוס. אפשר להבחין בחור חצוב במשקוף השמאלי לקשירת הסוס.




המערה בפתח השני (הימני) שימשה כנראה למגורי הצוות המטפל או כמחסן המזון של האורווה.
מערות אורווה כאלו ידועות מרחבי הארץ מהתקופה הרומית-ביזנטית, בנגב ישנן מערות אורווה חצובות בעבדת ואורוות בנויות שלא במערות בשבטה, רחובות בנגב ועוד. מעניין שבשפלת יהודה בחרבת בית לויה נמצאה מערת אורווה דומה מאוד לזו שלנו פה (למעט אלמנטים נוספים כמו בור איגום לשתן שלא ראיתי פה, אולי קבור בחול ).
אחת ההשערות היא שהמערה ושאר האורוות באזור שימשו לגידול והשבחת הסוס הערבי ע"י הנבטים.

כ-200 מטרים מערבית למערה ישנו בור מים מעניין (ועמוק!) עם חדר צדדי באמצע גובה הבור בקצה הפיר.





ניתן להגיע למערה ברגל דרך נחל הבשור בדרך של כ 5.5-6 ק"מ (כיוון אחד) או לחלופין ברכב 4X4, טרקטורון או אפילו אופניים דרך כביש הגישה לביר הדאג' ובפנייה האחרונה לפני ביה"ס האזורי (אם מישהו חיפש בי"ס קרוב לילדים...) להמשיך ישר לכיוון הנחל (היכן שסימנתי בטרקטורון ירוק) ולא לפנות שמאלה-דרום מזרח. מנק' זו הדרך כבר לא עבירה לכל רכב אז לשים לב. המערה נמצאת כק"מ בתוך שטח אש וצריך גם לקחת בחשבון (איני יודע אם יורים שם כי זה מול ביר הדאג' אך עדיין...).






מקורות:
רמת הנגב, סקר נוף ומסלולי טיול. אמנון ליבנה.
"מתקני האורוות בארץ-ישראל בתקופה הרומית והביזנטית", יגאל טפר, בתוך "הכפר הקדום בארץ ישראל" בעריכת שמעון דר וזאב ספראי.
עוד מידע על מערות אורווה בשפלת יהודה בפורום טיולים באג'נדה,נענע.

פרשת קורח

וַיִּקַּח קֹרַח.. וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, ...
וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם--כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל-קְהַל יְהוָה.
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי-יְהוָה שְׁלָחַנִי ...אִם-כְּמוֹת כָּל-הָאָדָם, יְמֻתוּן אֵלֶּה, וּפְקֻדַּת כָּל-הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם--לֹא יְהוָה שְׁלָחָנִי.
וְאִם-בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה, וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת-פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר לָהֶם, וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה--וִידַעְתֶּם, כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת-יְהוָה.
וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ, לְדַבֵּר, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם.
וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ.
וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים--שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל.

נכון, יש עוד זמן לפרשת קורח (מקווה שיעבור לאט, אז אעבור למועדון הזקנים של ה-30).
אז מה הקשר?
בצפון היישוב מעבר לגדר ישנו עץ שיטה נהדר. צל לקפה (אני אישית מעדיף תה, תודה), תצפית לנחל, ציפורים ואבנים להפוך.
מתחת לאחת האבנים, בצבע הלס, נחה לה חיפושית.
לא סתם חיפושית, חיפושית ממשפחת השחרוריתיים ששמה חטוטרית. לא סתם חטוטרית, אלא חטוטרית קורח !
בני המשפחה רובם שחורים ומכאן שמם, אך זו, על גבנוניה וחטוטרותיה - צבעה אפור-חום כצבע הלס.

את פשר השם חטוטרית קל להבין אחרי שראינו את הגיבנת והחטוטרות לרוב. אבל למה היא מהשחרוריות? נכון, לא כל החיפושיות במשפחה שחורות, אך אמרנו שהרוב כן!

ועוד שאלה קנטרנית. מה הקשר של קורח לכל הסיפור ?

ואם אספר לכם שיש לחיפושית זו קרובה, חיפושית אחות בשם חיפושית דתן, מה תגידו?

שקורח בטח קשור איכשהו לסיפור.

כשחטוטרית "נולדת", היא ילדה טובה מבית טוב. שחורה ונאווה כראוי לבנות המשפחה.

אך, שערות מיקרוסקופיות דביקות על מעטה הגוף, גורמות לאבק ולס להדבק היטב אל החיפושית. וצבעה השחור, שסתם כך בולט על רקע המדבר, נעלם ובמקומו מופיע צבע האדמה.

צבע זה "מעלים" את החיפושית והאדמה בולעת אותה כמעט כלא הייתה.

כמעט כמו קורח ועדתו, רק שהיא לא עשתה משהו רע.

איך אפשר לדעת את כל זה?

בקלות. עושים לה מקלחת...

תמונה אחרי חפיפה:

גרגרי הלס נשטפים ונחשף צבעה האמיתי של החיפושית.

וקצת לפני:

אז למה להיבלע באדמה?

לרבים מבני המשפחה חומרי הגנה נדיפים אשר הם יכולים להפריש בעת סכנה של טריפה. הצבע השחור נחשב כסימן אזהרה קדום המצביע על רעל או טעם נוראי. לחטוטרית אין חומרים כאלו ולכן התפתח אצלם מנגנון הסוואתי שמפצה על זה ההרתעתי. לפעמים עדיף שמראש לא יראו אותך (כמו החטוטרית), מאשר שיראו אותך, ינגסו בך ורק בדיעבד יגלו שאתה לא טעים או גם לא טעים וגם מסריח (כמו שאר השחרוריות הרעילות).

שבת שלום.

משפחת אהרן.

סערה בכפר

הרבה רוח וצלצולים, לס, אבק וחול בכל מקום (ניקיתם את האוזניים כבר? יצא לכם כל הלס בנזלת?) ובלי טיפה אחת של גשם.

אני חייב לציין שבכל זאת כל החוויה היתה מדהימה.

אז יצאתי ביום ראשון לצלם קצת ברחבי היישוב. מצרף קצת תמונות שמעבירות קצת ממה שעף פה.

מצורף קישור לתמונות. סערת חול בכפר רתמים.

(אם מישהו רוצה שאשלח לו צילום בגודל מקורי או שדווקא אסיר את התמונה אפשר לשלוח לי מייל)